בשבועות האחרונים אנחנו עדים לחשיפה תקשורתית נרחבת בנושא היבוא החקלאי.

הפוליטיקאים רוצים לצבור נקודות זכות באמצעות הוזלת יוקר המחיה ע”י פתיחת שערי היבוא לכניסה חופשית של סחורה חקלאית תוצרת חוץ.

מטרת הגג היא כמובן יצירת תחרות חופשית שתביא לירידת מחירים במשק.

אבל איזה מחיר משלם הציבור?

1. הצרכנים משלמים בבריאות – חלק מהסחורה המיובאת היא באיכות ירודה ועתירת חומרי הדברה מסוכנים

2. הצרכן מאבד את היכולת לבחור בחירה מודעת – בהיעדר תקן מחייב לסימון ארץ המקור, אין לצרכן אפשרות לדעת מאין התוצרת

3. החקלאים הישראלים שאינם מקבלים סבסוד מהמדינה (בניגוד למדינות אירופה) מתקשים להתחרות ביבוא הזול ועומדים בפני פשיטת רגל.

4. פשיטת רגל של משקים חקלאים תוביל להדלדלות השטחים הירוקים ופגיעה באיכות הסביבה ואיכות החיים של כלל התושבים.

5. אובדן החקלאות הישראלית משמעה תלות מוחלטת במדינות זרות ואובדן העצמאות הכלכלית של מדינת ישראל.

ימי חג הפסח הם הזדמנות מצוינת לחשוב מנין באנו ולאן אנו הולכים: האם אחרי שיצאנו מעבדות לחירות אנחנו רוצים לאבד את חירותנו הכלכלית?

האם בשם סיסמאות פוליטיות של “הוזלת יוקר המחיה” אנו מוכנים לנטוש את עבודת האדמה הקדושה לנו שבזכותה בנינו כאן את מולדתנו?

אותי לימדו בגיל צעיר ש”זול זה יקר”. על הזול הזה נשלם כולנו ביוקר אם לא נתעורר מהר.

מה אפשר לעשות? עד שהממשלה תאשר את תקן הסימון – אם רוצים לתמוך בחקלאות המקומית ולדעת שאנו קונים תוצרת ישראלית – לקנות ישירות מהחקלאים.

ענף הזית מעטר את כל סמלי המדינה. גידול זיתים וייצור שמן זית החל כאן בארץ שלנו משחר ההיסטוריה.

רוב השמנים שנמכרים ברשתות המזון הם שמנים מיובאים שמבוקבקים בארץ תחת תוית ישראלית. בהיעדר תקן לסימון המקור הצרכן לא ידע שמדובר בשמן תוצרת חוץ.

כדי לקנות שמן ישראלי אמיתי חפשו את תו האיכות של ענף הזית או קנו ישירות מהחקלאי או מבית הבד – כשתכירו באופן אישי את היצרן ותטעמו את השמן תוכלו לדעת בדיוק מה אתם קונים.

חג שמח!

ערן ותמר גלילי